×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע חושן משפט צ״הטור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
דין איזו שבועה נשבעין על קרקעות, ודין הקדש בזמן הזה, ובו ו׳ סעיפים
(א) אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה: קַרְקָעוֹת אֲפִלּוּ שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ, וַעֲבָדִים, וּשְׁטָרוֹת, וְהֶקְדֵּשׁוֹת, וְכֵן נִכְסֵי גּוֹיִם, לָא שְׁנָא מוֹדֶה מִקְצָת, לָא שְׁנָא כּוֹפֵר בַּכֹּל וְעֵד אֶחָד מַכְחִישׁוֹ, לָא שְׁנָא שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים. וַאֲפִלּוּ אִם פָּשְׁעוּ בָּהֶם וְנֶאֶבְדוּ, פְּטוּרִים מִלְּשַׁלֵּם, לָא שְׁנָא שׁוֹמֵר חִנָּם אוֹ שׁוֹמֵר שָׂכָר וְשׁוֹאֵל. {וְאִם הִתְנָה לְשַׁלֵּם, הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ (מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ב׳ מִשְּׂכִירוּת). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס״ו סָעִיף מ׳.} אֲבָל שְׁבוּעַת הֶסֵת, נִשְׁבָּעִין אֲפִלּוּ עַל דְּבָרִים אֵלּוּ. וְכֵן עַל יְדֵי גִלְגּוּל נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁאָמְרוּ, דַּוְקָא הֶקְדֵּשׁ גָּבוֹהַּ, אֲבָל הֶקְדֵּשׁ לַעֲנִיִּים אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְסֵפֶר תּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶּה, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁבָּעִין עַל נִכְסֵי הֶדְיוֹט. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּתָלוּשׁ וּלְבַסּוֹף חִבְּרוֹ בְּקַּרְקַע לָאו כְּקַרְקַע דָּמֵי (טוּר בְּשֵׁם עִטּוּר); וְיֵשׁ חוֹלְקִין. וְלָכֵן אִם שָׁאַל בַּיִת, וְנִשְׂרַף, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַדַּיָּנִים וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ש״א).}
(ב) טְעָנוֹ עֲנָבִים הָעוֹמְדִים לִבָּצֵר וּתְבוּאָה יְבֵשָׁה הָעוֹמֶדֶת לִקָּצֵר, וְהוֹדָה בְּמִקְצָתָן וְכָפַר בְּמִקְצָתָן, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע עֲלֵיהֶם כִּשְׁאַר הַמִּטַלְטְלִים; וְהוּא שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַקַּרְקַע, שֶׁכָּל הָעוֹמֵד לִבָּצֵר הֲרֵי הוּא כְּבָצוּר לְעִנְיַן כְּפִירָה וְהוֹדָאָה. אֲבָל אִם הָיוּ צְרִיכִים לַקַּרְקַע, הֲרֵי הֵם כְּקַרְקַע לְכָל דָּבָר. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַיְרֵי שֶׁתְּבָעוֹ הַמָּעוֹת שֶׁל עֲנָבִים, אֲבָל אִי תְּבָעוֹ עֲנָבִים וְהוֹדָה בְּמִקְצָתָן, אֲפִלּוּ עוֹמְדוֹת לִבָּצֵר מִקְרֵי הֵילָךְ (רַ״ן שָׁם). וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּאִם תְּבָעוֹ מְעוֹת הָעֲנָבִים, בְּכָל עִנְיָן מִקְרֵי מִטַּלְטְלִין, אֶלָּא מַיְרֵי שֶׁתְּבָעוֹ הָעֲנָבִים וּמוֹדֶה בְּמִקְצָתָן, וְאוֹמֵר שֶׁבְּצָרָן וַאֲכָלָן, דְּלָא הָוֵי הֵילָךְ (שָׁם בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן זֶה ס״ו.} (ג) טְעָנוֹ: ב׳ חֳדָשִׁים שָׁכַנְתָּ בַּחֲצֵרִי וְאַתָּה חַיָּב לִי שְׂכַר ב׳ חֳדָשִׁים, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא שָׁכַנְתִּי אֶלָּא חֹדֶשׁ אֶחָד, הֲרֵי זֶה מוֹדֶה מִקְצָת; וְאִם הָיָה שְׂכַר הַחֹדֶשׁ שֶׁכָּפַר בּוֹ שָׁוֶה שְׁנֵי כֶסֶף, נִשְׁבָּע, שֶׁאֵין הַטַּעֲנָה בְּגוּף הַקַּרְקַע, אֶלָּא בִּשְׂכָרָהּ, שֶׁהוּא מִטַלְטְלִין. {הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם תְּבָעוֹ דְּמֵי הַקַּרְקַע שֶׁמָּכַר לוֹ, וְהוּא מוֹדֶה לוֹ בְּמִקְצַת דָּמִים, כִּתְבָעוֹ מָמוֹן, הוֹאִיל וְאֵינָן חֲלוּקִים כַּמָּה קַרְקַע מָכַר לוֹ, רַק עַל הַדָּמִים (הַמַּגִּיד פ״ה מֵהִלְכוֹת טוֹעֵן). וְכֵן אִם תְּבָעוֹ דְּמֵי נְיַר הַשְּׁטָרוֹת, הָוֵי מָמוֹן (שָׁם דִּין א׳ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַאי).} (ד) שְׁטָר מָסַרְתִּי לְךָ וַעֲשָׂרָה דִינָרִים הָיָה לִי בּוֹ רְאָיָה, וְזֶה אוֹמֵר: לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁאָבַד, פָּטוּר אַף מִשְּׁבוּעַת הֶסֵת, שֶׁאֲפִלּוּ פָּשַׁע בּוֹ וְאָבַד, פָּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. (ה) טְעָנוֹ כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת, בֵּין שֶׁהוֹדָה בְּכָל הַכֵּלִים וְכָפַר בְּכָל הַקַּרְקָעוֹת, בֵּין שֶׁהוֹדָה בְּכָל הַקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין שֶׁהוֹדָה בְּמִקְצַת הַקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בְּכָל הַכֵּלִים, פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם כָּפַר בְּכָל הַקַּרְקָעוֹת, וְהוֹדָה בְּמִקְצַת הַכֵּלִים וְכָפַר בְּמִקְצָתָם, חַיָּב לִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה עַל הַכֵּלִים, וּמְגַּלְגְּלִים עָלָיו שְׁבוּעָה עַל הַקַּרְקָעוֹת. וְכֵן הַדִּין בִּטְעָנוֹ כֵּלִים וַעֲבָדִים אוֹ כֵּלִים וּשְׁטָרוֹת. (ו) הַחוֹפֵר בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת (פֵּרוּשׁ בּוֹר, עָגוֹל, שִׁיחַ, אָרוֹךְ וְצַר, וּמְעָרָה, חֲפִירָה תַּחַת לָאָרֶץ שֶׁפִּיהָ מִן הַצַד, לֹא לְמַעְלָה כְּבוֹר וְשִׁיחַ), וְהִפְסִידָהּ, וַהֲרֵי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם, בֵּין שֶׁטְּעָנוֹ שֶׁחָפַר וְהוּא אוֹמֵר: לֹא חָפַרְתִּי, אוֹ שֶׁטְּעָנוֹ שֶׁחָפַר שְׁתֵּי מְעָרוֹת וְהוּא אוֹמֵר: לֹא חָפַרְתִּי אֶלָּא אַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה שָׁם עֵד אֶחָד שֶׁחָפַר, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא חָפַרְתִּי כְּלוּם, פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁתְּבָעוֹ לְמַלְאוֹת הַחֲפִירוֹת, אֲבָל אִם תְּבָעוֹ לְשַׁלֵּם פְּחָתוֹ הֲרֵי זֶה כִּשְׁאַר תְּבִיעוֹת מָמוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד).} מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
...טוען טקסט
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) המחובר לקרקע ואינו צריך לקרקע האם חשיב כמטלטלים לשאר מילי חוץ משומרים. הטור והב״י בסעיף ב אות ה, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה פב, ובעשה צה, כתב כהרמב״ם דחשיב כתלוש, וכן הביא מר״ח, וזה דלא כמו שהביא הטור מר״ח דכמחובר דמי, וכן בתמים דעים סי׳ קסח, הובא מספר הישר לר״ת דהוי כתלוש, וכן מבואר מדברי ראב״ן בסי׳ תקמ ד״ה ההיא. ועי׳ במה שכתבו הטוש״ע והב״י בסי׳ רפ,ג, ובמה שאכתוב שם.
הטוען לחבירו ב׳ חודשים שכנת בביתי והוא טוען רק חודש אחד שכנתי הרי זה נשבע שבועת התורה. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ג-ד אות ח-ט, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה צה.
טען שטר שיש לי בידך יש לי בו זכות וזה אומר איני יודע כופין אותו להוציא. כ״כ הרמב״ם בהל׳ טוען ונטען ה,ז, וכן הביא סמ״ג בעשה צה, להלכה מהגאונים.
טען שטר שיש לי בידך יש לי בו זכות וטען שאבד האם נשבע היסת. הרמב״ם בהל׳ טוען ונטען ה,ח, כתב מחרימים אותו חרם סתם ואם טען התובע שיודע שהוא כעת אצלו נשבע הנתבע היסת, והביא דכן הורו רבותיו, אמנם סמ״ג בעשה צה, כתב בשם הגאונים סתמא דאם טוען שאבד השטר ישבע היסת.
אם נתחייב שבועה דאורייתא מגלגלים עליו אף על עבדים ושטרות. כן הביא הב״י והשו״ע בסעיף ה אות יא, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה צה.
האם נשבעים שבועת היסת על הקרקעות. הטוש״ע והב״י בסעיף א אות יג, הביאו דנשבעים, והיינו מדרבנן, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה צה, וכן הביא מרב האי, אמנם ראב״ן בסי׳ תצט ד״ה אילו דברים, כתב דהא דנשבעים האידנא על הקרקעות ושאר מילי הוא מתקנת הגאונים, והיינו מחמת דהאידנא אין נשבעים שבועה גמורה אלא רק בגזירת החזן, אמנם ראב״ן בסי׳ תקמה ד״ה הפוגמת, כתב גבי פוגמת כתובתה דנשבעת ונוטלת, דמהכא שמעינן דנשבעים על הקרקעות, ע״כ, ושמא ס״ל לראב״ן דיש חילוק בין שבועת הנשבעים ונוטלים לשבועת היסת של כופר הכל.
האם נשבעין שבועת היסת על הקדשות. הטור והב״י בסעיף א אות יד, הביאו בזה מחלוקת, והטור הביא שרב האי כתב דאין נשבעים, ויש להעיר דתשובת רב האי הביאה להלכה האשכול בהל׳ צדקה ד״ה ונשאל (רח.).
האם הקדש לעניים חשיב כהקדש שאין נשבעין עליו. מדברי הטור בסעיף א אות טו, משמע דאינו כהקדש וכ״כ השו״ע, והב״י והדרכ״מ הביאו מהגהות מימון דהוי כהקדש, ויש להעיר דהאשכול בהל׳ צדקה ד״ה ונשאל (רח.), הביא להלכה מרב האי דדינו כהקדש ואין משביעים אותם, ע״כ, ועל כן אין הכרעת השו״ע בזה מכרעת.
אדם שאמר לחבירו אם תגבה לי חוב פלוני טול ממנו כך וכך לעניים וכן טול לך שכר וגבה וטוען שנתן לעניים והוא ידוע כנאמן ורוצה בעל החוב להשביעו שנתנו לעניים האם יכול להשביעו. האשכול בהל׳ צדקה ד״ה ונשאל (רח.), הביא מרב האי דאינו יכול להשביעו דכיון דהוא בחזקת נאמן הוי כגבאי צדקה דאין מחשבין עמם, ועוד דאין נשבעין על ממון עניים דהוי כהקדש דאין נשבעין עליו.
באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×